החלטה בתיק בש"פ 11293/05

           בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ד' רוזן) מיום 30.11.05, בה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ג' ברק) מיום 27.11.05 לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

1.        על פי הנטען בכתב האישום, שהוגש נגד העורר וארבעה אחרים, פעלו החמישה במשך פרק זמן לא מבוטל ככנופיה, שפרצה לבתים רבים במרכז הארץ, גנבה רכוש בהיקף ניכר וגרמה לנזקים לבתים אליהם פרצה. חברי הכנופיה, כך נטען, פעלו תוך שימוש במידע מודיעיני ונעזרו בכלי פריצה מתוחכמים. כתב האישום כולל חמישה עשר אישומים שונים ושלושה מתוכם (האישום השלישי, האישום הארבעה עשר והאישום החמישה עשר) רלוונטיים לגבי העורר. באישום השלישי בכתב האישום נטען שהעורר, שני נאשמים אחרים ואדם בשם יוסי זכות ביצעו בחודש יוני 2005 פריצה לבית ביהוד. במהלך האירוע נפרצה כספת שהייתה בבית ונגנבו 5,000 ש"ח במזומן, ויברטור ושעון. באישום הארבעה עשר בכתב האישום נטען, כי העורר השתתף בחודש דצמבר 2004 יחד עם שלושה נאשמים אחרים בפריצה לבית בראשון לציון. על פי המתואר בכתב האישום, גנבו הפורצים מהבית כספת שהכילה, בין היתר, 1,000,000 ש"ח במזומן, 100,000 דולר במזומן, 7,000 יורו במזומן ואקדח. באישום החמישה עשר בכתב האישום נטען כי העורר, נאשם נוסף ויוסי זכות פרצו בחודש ספטמבר 2005 לבית ברמת השרון וגנבו שעון יד בשווי 16,000 ש"ח. לפיכך, מיוחסות לעורר בכתב האישום עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה, היזק בזדון, החזקת כלי פריצה והחזקת נשק שלא כדין.

2.        בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד כל הנאשמים ואף קיימת עילת מעצר. עם זאת, מצא בית משפט השלום לנכון לעשות שימוש בחלופת מעצר והורה כי חמשת הנאשמים (ובהם העורר) ישהו במעצר בית מלא. העורר נדרש לחתום על התחייבות עצמית בסך 7,500 ש"ח ולתת ערבות צד ג' בסך 7,500 ש"ח. כן חויב העורר להפקיד 2,000 ש"ח במזומן על מנת להבטיח את קיום תנאי מעצר הבית ואת התייצבותו בבית המשפט. המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי ובו השיגה על ההחלטה לשחרר את הנאשמים לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר וקבע כי לאור אופן פעולתם השיטתי והמאורגן של הנאשמים, הנזק לו הם גרמו ועברם הפלילי, יש להורות על מעצרם של חמשת הנאשמים עד תום ההליכים במשפטם.

3.        עיקר טענותיו של העורר בערר זה מופנות נגד הקביעה כי קיימות בעניינו ראיות לכאורה. בהקשר זה מתמקד העורר בתקיפת אמינות הודעותיו של יוסי זכות, שהיה שותפם של הנאשמים. הודעות אלה מהוות את חלק הארי של הראיות לכאורה נגד הנאשמים. לטענת העורר, אין לייחס אמינות להודעותיו של יוסי זכות מכיוון שמדובר בעבריין ונרקומן שהופעל עליו לחץ רב בחקירה תוך ניצול מצוקתו. העורר טוען עוד, כי מיוחסים לו שלושה אישומים בלבד (מתוך חמישה עשר) ועל כן חלקו בפרשה הוא הקטן ביותר ואין לראותו כאחד מחברי הכנופיה. טענה נוספת של העורר הינה כי אף מתוך חומר הראיות הקיים עולה כי הוא שימש לכל היותר כשומר או מסייע לאחר מעשה ועל כן יש להבחין בינו לבין יתר הנאשמים. המשיבה טוענת, לעומת זאת, כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר באשר לשלושת האישומים בהם הוא מואשם וכי הוא היה אחד מחברי הכנופיה. עוד ציינה המשיבה בדיון שנערך בפניי כי נגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן 7 חודשים.

4.        חומר הראיות הגולמי שקיים נגד העורר הובא בפניי ולהלן אפרט אותו בקצרה. האישום השלישי נוגע, כאמור, לפריצה לבית ביהוד שנערכה בחודש יוני 2005. מהודעתו של יוסי זכות מיום 6.11.05 עולה כי העורר מילא תפקיד של שומר מחוץ לבית בו בוצעה הפריצה. האישום הארבעה עשר עוסק בפריצה לבית בראשון לציון בחודש דצמבר 2004. הראיות לכאורה נגד העורר באשר לפריצה זו מבוססות בעיקרן על שתי הודעות שמסר נהג מונית בשם יהודה ביטון (האחת מיום 14.3.05 והאחרת מיום 30.10.05), שהיה לכאורה שותף למעשי הנאשמים והוגש נגדו כתב אישום נפרד. ביטון מסר בהודעותיו כי שהה בביתו של העורר בעת שזה קיבל טלפון שבעקבותיו יצא העורר את ביתו והגיע לבית בו נעשתה הפריצה, שנמצא בסמוך. העורר דרש מביטון להתלוות אליו למקום הפריצה והפורצים אף העמיסו את הכספת שגנבו מן הבית על מוניתו של ביטון. בהמשך, כך לפי ביטון, נכנס העורר למכוניתו ואילו יתר הפורצים נכנסו למכונית אחרת. שתי המכוניות הגיעו למושב מצליח ושם פרצו את הכספת וגילו את הרכוש הרב בתוכה. בעקבות הסיוע שהגיש ביטון לפורצים הודיע לו העורר על "מחיקת" חוב בסך 40,000 ש"ח, שביטון חב לעורר. אף יוסי זכות מסר בהודעתו מיום 2.11.05 על מעורבותו של העורר בפריצה לבית בראשון לציון. האישום החמישה עשר עוסק, כזכור, בפריצה לבית ברמת השרון בחודש ספטמבר 2005. בפריצה זו נטלו חלק, כך גורסת המשיבה, העורר, אמיר אליהו ויוסי זכות. העורר נתפס על ידי שוטר בעקבות מרדף שנערך לאחר שהוא ויוסי זכות ברחו מהבית. בנוסף לכך סיפר יוסי זכות בהודעתו מיום 9.11.05 על מעורבות העורר בפריצה זו.

 5.       ממכלול הראיות שפורטו לעיל עולה כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה במידה הנדרשת לשם מעצרו עד תום ההליכים. אמנם, ייתכן כי בהודעותיו של יוסי זכות טמונה בעייתיות מסוימת, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי. אולם, השלב המתאים לבחינת מידת אמינותן של הודעות אלה והמשקל שיש לייחס להן הוא המשפט עצמו. זאת ועוד, בעניינו של העורר קיימות ראיות לכאורה אף בלא קשר להודעותיו של יוסי זכות, שהרי בפריצה ברמת השרון הוא נתפס בעת יציאתו מגדר הבית, ואילו באשר לפריצה בראשון לציון נמסרו הודעותיו של יהודה ביטון. יצוין עוד, כי על אף שלכאורה נראה כי חלקו של העורר בפרשה הוא קטן יחסית ביחס ליתר הנאשמים, הרי מעורבותו בשלושה מקרי פריצה שונים ובמיוחד האופן בו נהג בפריצה בראשון לציון מצביעים על כך שלכאורה הוא היה אחד מחברי הכנופיה. כן לא מקובלת עליי הטענה כי בפריצה בראשון לציון שימש העורר, לכל היותר, מסייע לאחר מעשה. במקרה דנן אף קיימת עילת מעצר נגד העורר שכן עסקינן בקבוצה מאורגנת ומתוחכמת של פורצים, שפעלו באופן שיטתי וגרמו לנזק רב (ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268; בש"פ 9095/03 אבו חצירא נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 8746/04 פלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנוסף לכך יש לציין, כי המסוכנות הנשקפת מן העורר לציבור, כפי שעולה מהראיות לכאורה, עברו הפלילי והעובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי מביאים לכך שבמקרה דנן אין השימוש בחלופת מעצר יכול לענות על תכלית המעצר.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ה בכסלו התשס"ו (26.12.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: